<h1>סמ"ק מצוריך סימן קצ"ד</h1>
<h2>דף יח.</h2>
פסק הר"ר יוסף דאנבנדי"ט [שמותר להסיר גבשושית שבביתו בחול המועד שאינו] אסור אלא חרישה בלבדא). א) דאע"ג דאמרינן פרק כלל גדול (שבת דף ע"ג) היתה לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש אלמא מלאכה גמורה היא וגם אינו דבר האבד אפילו הכי שריא בחול המועד כדפירש ריב"א גבי ההיא דחגיגה (דף י"ח) דקאמר גבי חול המועד לא מסר הכתוב אלא לחכמים לידע איזה יום אסור איזה יום מותר איזה מלאכה אסורה איזו מלאכה מותרת ופירש ריב"א דמלאכה אסורה היינו מלאכה של טורח אפילו דבר האבד דליכא לפרש מלאכה מותרת היינו דבר האבד כדפירש בקו' דהא בדבר האבד מאיזה יום מותר שמעינן ליה כדפירש הקו' עצמו ובפסחים פרק קמא הארכתי בשיטה ומכל מקום מסקנה כמו שפי'. עכ"ל ס"ק. [האי מאן דפתח מיא לארעא אדעתא דארעא אסור אדעתא דכוורא שרי, עכ"ל תו' (דף י' ד"ה מוליא)].
שלא לעשות מלאכה בחול המועד. משקין בית השלחיןא) ממעיין שיצא אבל לא ממי גשם וקילוח לפי שיש שם טורח גדול. הלכה כרבי יוסי (מ"ק דף י"ב) דאמר דהיכא דאיכא הפסד לא בענן שינוי ומיהו לגבי תפירה בעי שינוי כדמוכח לקמן (שם דף י"ג). ולא יכון מלאכתו במועדב) ואם כיון קונסין אותו לאבד אבל בנו אין קונסין אותו לאבד אם מת אביוג). א) [בית השלחין היא ארץ צמאה שיפסידו כל האילנות אם לא ישקוהו, עכ"ל. ב) [אסור לאדם שיאחר מלאכותיו ויניחם כדי לעשותם במועד מפני שהוא בטל, עכ"ל. ג) ואין מונעין הבן מלעשות אותה מלאכה במועד שלא תאבד, עכ"ל ס"ג.
